את שלומי הכרתי לפני שנים רבות. הגעתי אליו בדיוק כשעמד פסע לפני התחלת פרויקט חדש. הוא היסס לרגע, ולבסוף אמר לי: הגעת אלי בדקה ה-91 כמעט סגרתי, אם אתה יכול להיפגש איתי - תגיע אלי עוד היום, אם לא - אז נדבר בעתיד, אני צריך את הביטוח מיידית עכשיו.

​

נפגשנו בו ביום- ומאז שלומי לא נפרד ממני בכל הנוגע לביטוחי הבניה והפרויקטים שלו. למדתי להכיר אדם יסודי, דעתן ועקשן , זה גם אולי היה סוד הקשר המיוחד שנוצר בינינו. קשר של אמון והערכה אישית ומקצועית.

​

שלומי היה אדם משכמו ומעלה במלוא מובן המילה. ישראלי ציוני גאה ונחוש, שלא רק דיבר אלא גם התנדב להמשך שירות מילואים כסא״ל בפיקוד העורף, עד עצם הימים האלה. שבתי הבוקר ליום עבודה ראשון לאחר שהות בחו״ל, ובדרך הרהרתי ואמרתי לעצמי, וואו, מזמן לא נפגשתי עם שלומי, אקבע איתו לארוחת צהריים. בהגיעי למשרד, שמעתי מעובדיי את הבשורה המרה וכבר לא יכולתי להמשיך בסדר היום הרגיל ושקעתי בעצב רב.

​

בדרך להלווייתו של שלומי ברחובות הוד השרון, חלף הקהל על פני בניינים רבים שנבנו על פי דרכו של שלומי, בהקפדה חזותית ואיכותית. טיב הבניה של החברות בניהולו היה שם דבר בעירו, הוד השרון וסביבותיה, הדבר היה חשוב לו כי כזה הוא היה: אדם איכותי, נדיר ומיוחד.

​

שלומי היה עבורי מודל לחיקוי במובנים רבים: בהליכותיו ובהתנהגותו, באופיו הג׳ינג׳י ועקשנותו, בירידתו לפרטים הקטנים, בפטריוטיות ובגאווה הישראלית והציונית, באכפתיות שלו לגורל המדינה ובאישיותו החמה והקורנת. מלח הארץ.

​

כולנו מוכי הלם ואבלים על לכתו. לעדנה ליאור ודנה היקרים, לבנו אתכם בשעה קשה זו.

תהי נשמתו צרורה בצרור החיים".