היעדר עדכון רשימת עבודות בביטוח עבודות קבלניות שלל פיצוי מחברת הביטוח

עוה"ד ג'ון גבע ושלומי הדר
משרד עוה"ד גבע-הדר, עורכי דין ומגשרים


בבית משפט השלום בתל אביב נדונה תביעתו של ע' נ' ("התובע") על ידי עו"ד עורוא יונס כנגד פלוני ("הנתבע") על ידי עו"ד עוזר ברקוביץ וצד שלישי שומרה חברה לביטוח בע"מ ("צד ג'" – "שומרה") על ידי עו"ד שרון פוגל. פסק הדין ניתן בפברואר 2018, בהיעדר הצדדים, מפי כבוד השופטת הבכירה יעל הניג.

עובדות המקרה: התובע הגיש תביעה לפיצויים בשל נזק גוף שנגרם לו לטענתו, כתוצאה מדחיפת פיגום כבד במהלך העבודה. התובע תושב הרשות הפלסטינית, פועל בניין במקצועו. הנתבע הוא קבלן שיפוצים, בעל עסק לעבודות בנייה ושיפוצים. הצד שלישי – שומרה היא חברת הביטוח שביטחה את הנתבע בתקופה הרלבנטית בפוליסה הצהרתית לביטוח עבודות קבלניות. הצדדים נחלקו בשאלות הבאות: התרחשות אירוע תאונתי, הפגיעה ונסיבותיה; אחריות מעביד ורשלנות תורמת; הנכות הרפואית; השלכותיה התפקודיות; הכנסת התובע וגובה הנזק; קיומו של כיסוי ביטוחי.

טענות הצדדים: לטענת התובע, הנתבע הפר כלפיו חובות חקוקות מכוח סעיף 172 לפקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל-1970. כמו כן הפר כלפיו חובות זהירות בכך, שלא סיפק לו אמצעי עזר או עזרה על ידי עובד שמסוגל להשתתף בדחיפה. קיים קשר גרימה בין הפרת החובות הללו לבין נזקו. לטענתו, אין לייחס לו אשם תורם, שכן מילא אחר הוראות הנתבע, לא נקט בפעולה חריגה ונאלץ לבצע את פעולת הדחיפה בעצמו. לטענת הנתבע, אין בדין חובות חקוקות לגבי משקל יתר. בהיעדר חובה בדין ובהיעדר חוות דעת מומחה בטיחות, לא הוכיח התובע, כי הנתבע חייב היה לנקוט באמצעי הגנה. לטענתו, אין להטיל עליו חובת זהירות קונקרטית, שכן מדובר בסיכון בלתי צפוי על ידו בנסיבות העניין. אירוע בו "נתפס" גבו או צווארו של התובע, נובע מהסיכון הרגיל והטבעי בעבודה מסוג זה ובמיוחד אצלו, בהיותו עובד ותיק שהתנסה בעבר בעבודה בתנאי שטח דומים. שומרה טענה להיעדר כיסוי ביטוחי מפני שהנתבעת הודיעה לה על העבודה במלון דן רק למעלה מחודשיים לאחר התאונה ולאחר שהיא יודעת על האירוע התאונתי.

פסק הדין: בית המשפט קבע, כי התובע הצליח להטות את מאזן ההסתברות לטובתו ולהוכיח את התאונה על נסיבותיה. בית המשפט דן באחריות לתאונה וצין, כי במסגרת חובת הזהירות של מעביד כלפי עובד, עליו לדאוג לסביבת עבודה בטוחה, לספק לעובד כלים ומכשירים בטיחותיים, לדאוג לשיטות עבודה נאותות, להדריך את העובד, להזהירו  מפני הסיכונים הכרוכים בביצוע עבודתו ולפקח על נקיטה באמצעי זהירות נדרשים (פסקי דין העליון שירזיאן נ' לבידי אשקלון בע"מ, בוארון נ' עירית נתניה). המעביד יישא באחריות, אם יימצא כי התרשל, היינו, כי הנזק נגרם כתוצאה מסטייתו מנורמת התנהגות של מעביד סביר, בנסיבות המקרה. סטייה יכולה להתבטא ביצירת סיכון בלתי סביר או באי נקיטת אמצעים סבירים למניעת התממשותו של סיכון בלתי סביר ובלבד שמדובר בסיכון צפוי.

בית המשפט קבע, כי היווצרות נזק בגב כתוצאה מהרמת משאות היא סיכון צפוי וחלק מסיכוני החיים. מעביד לא ייחשב אחראי לנזקו של עובד אשר ניזוק בגבו עקב הרמת משא, אלא באותם מקרים בהם נוצר סיכון בלתי רגיל כתוצאה מהרמת חפצים כבדים במיוחד. במקרים אלו חייב המעביד לנקוט באמצעים סבירים כדי למנוע את התממשות הסכנה. נקודת המוצא לבחינת התרשלות הנתבע היא משקל הפיגום אין צורך בחוות דעת מומחה על מנת לקבוע, כי דחיפת משקל הגבוה פי שלושה או פי ארבעה מהמשקל המותר לפי תקנות עבודת הנוער, חורגת מהסיכונים הסבירים במקום עבודתו של פועל בניין ומייצרת סיכון בלתי סביר.

בית המשפט הדגיש, כי הדבר חורג מהסיכונים הסבירים במקום עבודתו של פועל בניין, מייצרת סיכון בלתי סביר שיצר הנתבע, ושחייב אותו לנקוט באמצעים סבירים. התובע צלח בנקל את מבחני הקשר הסיבתי והוכיח, כי ציותו לדרישת הנתבע, בתנאים שהכתיב, הוא שגרם לנזק. הקשר המשפטי מתקיים הן על פי מבחן הסיכון השולט, והן על פי מבחני הצפיות והשכל הישר, ולפיו הנתבע יכול היה לצפות את הנזק שייגרם לתובע על רקע הסיכון שיצר, מבלי לנקוט באמצעים סבירים.
בית המשפט קבע, כי הנתבע אינו יכול להישמע בטענת אשם תורם בהיותו יוצר הסיכון ומונע האמצעים להתגונן מפניו. התובע פעל בלב ליבו של הסיכון הזה ונפגע תוך כדי שימוש בגופו, ה"אמצעי" היחיד שהעמיד הנתבע לרשותו לצורך ביצוע העבודה. הנתבע התרשל ועליו לפצות את התובע על נזקיו.

הנתבע רכש משומרה פוליסה לביטוח עבודות קבלניות המכסה, בין היתר, חבות מעבידים. הרשימה בפוליסה פירטה עבודות מוצהרות בשני אתרים, ומלון דן, בו נערכו העבודות, אינו ביניהם. מדובר בפוליסה "הצהרתית", במסגרתה מסוכמים מראש תנאי הכיסוי ביטוחי ליותר מעבודה אחת, והכיסוי לכל עבודה הוא על פי הצהרת המבוטח. הכיסוי כאן הותנה בדיווח לפני תחילת כל עבודה. שומרה טענה, להיעדר כיסוי ביטוחי מפני שהנתבע הודיע לה על העבודה רק למעלה מחודשיים לאחר התאונה, ודי בכך על מנת לדחות את ההודעה לצד שלישי. בית המשפט ציין, כי קבלת עמדת הנתבע, משמעה הכרה בחוזה ביטוח לכיסוי סיכון שבעת כריתת החוזה כבר חלף או במקרה ביטוח שבאותה עת כבר קרה, והכרה כזו אינה מתיישבת עם סעיף 16(א) לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א-1981.

לסיכום: בית המשפט קיבל את התביעה ודחה את ההודעה לצד שלישי, חייב את הנתבע לשלם לתובע את סכום התביעה בצירוף שכר טרחת עו"ד, שכר טרחת מומחה רפואי מטעמו ואגרת משפט. בנוסף על הנתבע לשלם לשומרה שכר טרחת עו"ד ואגרת משפט בהודעה לצד שלישי.
** עד למועד כתיבת שורות אלו לא ידוע אם הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי.

​