הרשעת קבלן בעבירות בטיחות על אף הסיכון שיאבד את רישיונו

עו"ד שלומי הדר – ג'ון גבע, הדר ושות' עורכי דין 

בבית הדין הארצי לעבודה נידון ערעורו של קבלן כנגד מדינת ישראל (להלן: "המשיבה"). פסק הדין ניתן בפברואר 2019, מפי כב' סגן הנשיאה אילן איטח, כב' השופטת לאה גליקסמן וכב' השופט רועי פוליאק.   

בינואר 2017 נערך ביקור פיקוח באתר בנייה בו המערער עבד ונצפו ליקויי בטיחות. בעקבות הביקור, הוצא צו בטיחות בעל תוקף מידי המצווה, כי העמסת מטענים בעגורנים לסוגיהם תיעשה על ידי "אתת מוסמך" שהוכר והודרך בשיטות לקשירת מטענים ותלייתם, לרבות מתן איתות.

חודש לאחר מכן, נערך ביקור פיקוח נוסף באתר לצורך מעקב אחר ביצוע הצו, אולם נמצא, כי עגורן צריח עבד באתר ללא אתת מוסמך למרות הצו שהוצא.

כתוצאה מכך, הוגש כנגד המערער כתב אישום בגין הפרת צו בטיחות, הפרת חובת הפיקוח המוטלת על נושא משרה בחברה ועבודה בעגורן צריח ללא אתת מוסמך.

המערער טען, כי הוא המפרנס היחידי במשפחה ותומך בשלושת ילדיו המתגוררים עמו, אין לו עבר פלילי והוא הורשע בהפרה אחת יחידה ואירוע אחד בודד של עבודה בעגורן ללא אתת מוסמך. כמו כן, מדובר במקרה יחיד ולכן אין הדבר מעיד כי המערער מזלזל בחוקי הבטיחות בעבודה או בעובדיו.

יתרה מכך, לטענת המערער הוא פעל מיידית לתיקון ההפרה ושלח ארבעה עובדים לקורס אתתים.
זאת ועוד, הרשעתו יכולה להוביל לפגיעה משמעותית במקצועו וביכולתו להשתכר זאת נוכח הוראת סעיף 11(א) לחוק רישום קבלנים אשר מחייב יידוע רשם הקבלנים אודות הרשעה וסעיף 8 לחוק רישום הקבלנים הקובע פסלות לרישום וביטול רישום בפנקס הקבלנים עקב הרשעה, כך שקיים סיכוי גבוה מאוד לכך שרישיון המערער יבוטל.

בבית הדין האזורי נקבע, כי לא מתקיימות במקרה הנדון נסיבות המצדיקות סטייה מין הכלל בדבר הרשעה, מפני שלא הוכח שהנזק שייגרם בעקבות ההרשעה הוא כה גדול עד שהוא גובר על האינטרס הציבורי הגלום בהרשעתו. לכן, הגיש המערער ערעור על גזר דינו בטענה שבית המשפט האזורי שגה בקביעת עונשו שכן התעלם מהסיכון בביטול רישיון הקבלן שלו.

בית הדין הארצי עמד על עניין הענישה ללא הרשעה. בהתאם לפסיקה, הסמכות להימנע מהרשעה או לבטלה מופעלת על ידי בית המשפט תוך שמירה על נקודת המוצא לפיה אדם שהוכחה אשמתו בהליך פלילי, יש להרשיעו בדין. כמו כן, יישום נקודת המוצא מאפשר הליך אכיפת חוק תקין ושוויוני וכן מעביר מסר הרתעתי רצוי. בית הדין אף הוסיף, כי בית המשפט יימנע מהרשעה רק במקרים בהם עלול להיווצר פער מהותי בין עוצמת הפגיעה של הרשעה פלילית בנאשם עצמו לבין התועלת שתצמח לחברה ולאינטרס הציבורי מקיומה של אותה ההרשעה.
כמו כן, בקשר לטענה, כי המערער עלול לאבד את רישיונו נקבע, כי טענה זו דומה במהותה לטענה של פגיעה באפשרות לגשת למכרזים לאספקת שירותים לגופים ציבוריים. שכן נפסק בעבר, כי הפגיעה באפשרות לזכות במכרזים היא "תוצר נלווה של כל הרשעה בנסיבות דומות".

יתרה מכך, בית הדין מדגיש את חשיבות הוראות החקיקה בנוגע לבטיחות וגהות בעבודה שמטרתן היא לשמור על חיי העובדים בשים לב לכך שבשנים האחרונות התרחבה התופעה של תאונות עבודה, חלקן תאונות קטלניות, בענף הבנייה, ולכן נקבע בפסק הדין, לא ניתן להפריז בחשיבות הגברת האכיפה של הוראות הבטיחות בעבודה, שכן חלק בלתי נפרד מהאכיפה הוא הגברת ההרתעה.

נקבע לפיכך, כי הימנעות מהרשעה מין הטעם של צמצום הפגיעה הכלכלית בתאגיד או במנהל התאגיד כתוצאה מהרשעה חותרת תחת המטרה של הגברת האכיפה, שאחת הדרכים להשיגה היא ענישה אפקטיבית היוצרת הרתעה.

בית הדין קבע אם כן, כי לנוכח חומרת העבירה וחשיבות יצירת ההרתעה כאשר מדובר בעבירות בטיחות ובדגש על ענף הבנייה, ונוכח העובדה שהמערער לא פעל בהתאם להוראות צו הבטיחות שהוצא בעקבות הביקורת אלא רק לאחר חקירת המערער על ביצוע העבירות במועד הביקורת השנייה פעל תיקון ליקויי הבטיחות, אין להפחית את שיעור הקנס שהוטל על המערער ויש להרשיעו על אף הסיכון שיאבד את רישיונו.

ניתן לראות מפסק דין זה את החומרה הרבה שמייחסים היום בתי המשפט לעבירות בטיחות בענף הבנייה וזאת לאור העלייה במספר התאונות הקטלניות שהתרחשו באתרי בנייה בשנים האחרונות, הגם שיש בעבירות אלו כדי להביא לשלילת רישיון, על כל המשתמע מכך.

​