נדחתה תביעה בגין נזקים עקב הגשת התנגדויות ופתיחת הליכים שעיכבו בניית בניינים

עו"ד שלומי הדר – ג'ון גבע, הדר ושות' עורכי דין 

לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד הגיעה תביעה שהתבררה בפני כב' השופט הנכבד, יחזקאל קינר, לפיצויים בסך של 3,150,000 ₪ בשל נזקים אשר נטען, כי נגרמו לתובעים כתוצאה מהליכי התנגדות שונים אשר עיכבו בנייתם של שני בניינים על מקרקעין בבעלות התובעים וכן מתן טופס 4 לאחר בנייתם.
כך למשל, לאחר קבלת היתר בניה, פנתה אחת הנתבעות בשם דיירי הבניין למהנדס העיר וכן לראש העיר וציינה כי אחד התובעים מבצע עבירות בנייה וחורג מהיתר הבנייה. פניות אלו הובילו לצו הפסקה מינהלי ובהמשך ניתן אף צו הפסקה שיפוטי.

הנתבעים שסברו, כי התובעים המשיכו לבצע עבירות בנייה אף הגישו תביעה אזרחית נגד התובעים ועתרו לסעד זמני. בדיון שנערך בבקשה לסעד זמני ניתן בהסכמה צו האוסר על בניה בניגוד לכל היתר בנייה שניתן או יינתן על ידי הרשות המקומית.

טענות הצדדים
התובעים טענו, בין היתר, כי התנגדויות הנתבעים הרבות עיכבו את בניית הבניינים ומתן טופס 4. עיכוב זה גרם לתובעים נזקים רבים. כן נטען, כי התנגדויות הנתבעים היו ללא יסוד, ונבעו ממחדל שהם עצמם גרמו לו בעת בניית הבניין על ידם ועל כן  בהתנגדויות השווא שהגישו הנתבעים יש בין היתר, משום רשלנות. בסיכומיהם, הוסיפו התובעים וטענו כי ההתנגדויות מהוות גם שימוש לרעה בהליכים משפטיים וחוסר תום לב.

הנתבעים טענו, בין היתר, כי המקרים בהם ניתן להגיש תביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו עקב ניהול הליכים משפטיים הם נדירים, ויש להוכיח בהם רף התנהגותי גבוה מעבר לנדרש בתביעות רגילות ולא זה המקרה המתאים.

דיון והכרעה
ראשית, בית המשפט דן בטענת התובעים בדבר רשלנות הנתבעים. בית המשפט קבע, כי קיימת חובת זהירות בין בעל דין ליריבו, באופן העשוי להקים חבות ברשלנות של בעל הדין כאשר ליריב נגרמו נזקים מעצם הנקיטה בהליכים משפטיים. בנסיבות המקרה, נקבע כי הנתבעים יכולים היו לצפות, כי ההתנגדויות וההליכים שהגישו יגרמו לעיכוב בבנייה וכן לעיכוב בהוצאת טופס 4, ולנזקים שנבעו מכך (דהיינו, נקבעה חובת זהירות קונקרטית בנסיבות המקרה). בית המשפט הסתמך על פרשת סחר שרותי ים וקבע, כי בתובענה שעניינה בנזקים שנגרמו לתובע כתוצאה מנקיטת הליכים משפטיים נגדו על ידי הנתבע, הפרת חובת הזהירות תקום רק מקום בו יוכח כי התנהגות הנתבע עלתה לכדי "רשלנות גסה" או "רשלנות רבתי" או "התנהגות בזדון".

בנסיבות המקרה, נקבע, כי התובעים לא הצליחו להוכיח כי הגשת ההתנגדויות הייתה בכוונת זדון, בחוסר תום לב או ברשלנות רבתי.

בית המשפט הוסיף, כי עצם הגשת התנגדויות לבקשות להיתר בניה או לתכניות או נקיטת הליכים בקשר להליכי תכנון אינו יכול להקים עוולת רשלנות נגד מגישי ההתנגדויות או נוקט ההליכים, וזאת, בין אם התקבלו ההתנגדויות ובין אם נדחו הן. זכותו של כל אדם לנקוט בהליך משפטי זה או אחר, והאפשרות הקיימת לצד שכנגד להגיש תביעת רשלנות, מחייבת לנקוט משנה זהירות בכל הקשור לתביעה מעין זו, שמא יהא בכך כדי להרתיע אדם מלנקוט בהליך משפטי. לפיכך, נקבע כי רף ההתנהגות שתיחשב כפסולה ותקים עילה להגשת תביעה מעין זו צריך להיות רף גבוה. בית המשפט ציין, כי התובעים "מתעלמים מהתנהגותם שלהם, התנהגות שגרמה לצורך בנקיטת ההליכים בהם נקטו הנתבעים", והוסיף, כי ההליכים שננקטו בתקופה הרלוונטית לתביעה נבעו מכך שהתובעים עשו דין לעצמם, ביצעו עבודות ללא היתר ולאחר מכן ביקשו להכשירן.

בהתנהלות מעין זו של התובעים, שלא הייתה חד פעמית, אלא נמשכת, נקבע, כי אין תימה שהנתבעים התנגדו בתוקף לבקשות שהוגשו על ידי התובעים ונקטו בהליכים שונים על מנת למנוע התנהלות מעין זו. לבסוף, בית המשפט קבע, למעלה מן הצורך, כי לא מתקיים קשר סיבתי בין ההתרשלות הנטענת לבין הנזקים להם טענו התובעים.

לסיכום
התביעה נדחתה והמסקנה מובילה לכך שלמעט במקרי קיצון, האפשרות לתבוע בגין הגשת הליכים משפטיים או מינהליים הוא קלוש, מה שבהכרח מביא לא אחר בעלי דין לנקוט בשיטת מצליח ולפתוח בהליכי נפל בתקווה שאולי הדבר יצליח.

יש לזכור, כי בכל הליך משפטי שמתנהל בערכאות נכון וחשוב לעשות כל הניתן על מנת לגדר מראש סיכונים מפני הליכים משפטיים – גם אם מתבררים כהליכי סרק – שמעכבים בניה  וזאת במסגרת מערכת החוזים בכל עסקה ועסקה (כולל הסכם ייצוג משפטי לכל שלבי העסקה שייתן מענה הולם ויצמצם חשיפה לעלויות משפט לא צפויות בהליכי סרק) וזאת מלבד ביטוחים מתאימים שמגדרים סיכונים נוספים בביצוע עסקאות ואשר חלקם מספקים גם ייצוג משפטי במקרים הרלבנטיים.

​