היעדר כיסוי רטרואקטיבי בביטוח אחריות מקצועית למתכנן  בגלל הפרת חובת הגילוי במעבר בין חברות ביטוח

הצדדים להליך – האדריכל המבוטח בהודעת צד ד' כנגד חברת הביטוח שביטחה אותו בפוליסת אחריות מקצועית.

מי יישלם וכמה יישלם? האדריכל היה מבוטח במשך כ-15 שנה בביטוח אחריות מקצועית בחברת ביטוח א', ולאחר מכן חידש את הפוליסה בחברת ביטוח ב'. שתי הפוליסות היו מסוג "Claims Made", כלומר, יום הגשת התביעה. הפוליסה השנייה שנרכשה כללה תחולה רטרואקטיבית לכ-9 שנים, ובה גם מועד הכשל התכנוני.

חברת הביטוח החדשה טענה כי כאשר האדריכל עבר אליה מחברת הביטוח הקודמת, הוא לא יידע אודות האירוע שהתרחש כשלוש שנים קודם לכן. האדריכל טען מצדו כי הוא לא היה אמור ליידע את חברת הביטוח החדשה שכן הוא סבר שאין לו כל אחריות בעניין.
במילים אחרות, האדריכל טען שבזמן חידוש הפוליסה הוא היה בטוח שלא נפלה טעות או רשלנות מצדו, והוא היה בטוח שהאשמה היא של משרד הבינוי והשיכון ומנהל הפרויקט.

חברת הביטוח ביקשה לדחות את ההודעה שהוגשה כנגדה בשל "אי גילוי הטענות" שהועלו כנגד האדריכל. "זוהי הפרת חובת גילוי לגבי פרט שהיה יכול להשפיע על הנכונות שלנו, כמבטח סביר להתקשר בחוזה הביטוח", נטען בכתב ההגנה, "האדריכל לא ציין את נושא המכרז השגוי בעת שמילא את הצעת הביטוח שלנו. אם הוא היה מיידע אותנו, סביר להניח שהאירוע היה מוחרג מהתקופה הרטרואקטיבית או שכלל לא היינו מתקשרים בחוזה".

​

בית המשפט קיבל את גרסתה של חברת הביטוח וקבע כי לא יינתן למבוטח כיסוי מכוח פוליסת אחריות מקצועית. נקבע כי האדריכל לא מילא את המוטל עליו לפי סעיף 6(א) לחוק חוזה הביטוח, ולא סיפק תשובה מלאה וכנה לגבי ידיעתו בדבר עניין שיכול להשפיע על רצונו של המבטח להתקשר עמו כמבטח סביר.

"הכתובת הייתה רשומה על הקיר, ול' (האדריכל) היה צריך לציין זאת בהצעת הביטוח", נכתב בפסק הדין, "משלא עשה כן, הרי שלחברת הביטוח הייתה הזכות לבטל את הפוליסה".

בית המשפט ציין גם כי "אמנם חוק חוזה ביטוח, הוא חוק צרכני שתכליתו העיקרית היא הגנה על המבוטחים מפני חברות הביטוח... אולם יחד עם זאת, חובת הגילוי היא חובה ראשונית, ומהווה את הבסיס להתקשרות בין המבוטח למבטחת".

• מועד פרסום המכרז – נובמבר 1994.

• מועד הגשת התביעה – אוקטובר 1999.

• מועד מתן פסק הדין – מאי 2006.