פועל שנפל מפיגום - מי צריך להוכיח רשלנות?

עוה"ד ג'ון גבע ושלומי הדר 
משרד עוה"ד גבע-הדר, עורכי דין ומגשרים


בבית המשפט העליון נדון ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה, אשר דן כערכאת הערעור והערעור שכנגד על פסק דינו של בית המשפט השלום. פסק הדין של בית המשפט העליון  ניתן ביום 21.5.18 על-ידי הרכב בראשותו של השופט י' עמית.

רקע:
ביום 4.7.2007 מצא מר גאזי נעראני ז"ל (להלן: "המנוח") את מותו עקב נפילה מגובה רב, בעת שעבד כפועל באתר בנייה. המערערים בפסק הדין הם עזבונו ויורשי המנוח שנכנסו בנעליו ואשר תבעו את הקבלן, קבלן המשנה ואת היזם (להלן: "הקבלנים והיזם"). לאורך שורת ההליכים שהתקיימו בשלוש ערכאות כאמור, הצדדים נחלקו בשאלת נסיבות נפילתו של המנוח. המערערים טענו כי המנוח נפל מפיגום לא תקני שהוצב במקום לצורך ביצוע העבודות בעוד הקבלנים והיזם טענו כי המנוח נפל מקיר תומך בגובה שבעה מטרים, שנמצא במרחק מספר מטרים מהפיגום, בעת שהלך עליו כדי להטיל את מימיו בחצר סמוכה, פעולה המעידה על אחריותו של המנוח למותו שלו או לפחות על תרומתו לכך.

הכרעת ביהמ"ש המחוזי:
בית המשפט המחוזי קבע שבנסיבות המקרה בהן לא ברור כיצד נפל המנוח אל מותו, האחריות לתאונה מוטלת על הקבלנים והיזם (שהעסיקו את המנוח) אם כי מצא לנכון להטיל על המנוח אשם תורם בשיעור של 25% ועל כך הוגש הערעור.

טענתם המרכזית של יורשי המנוח:
טענתם המרכזית של יורשי המנוח מבוססת על סעיף 41  לפקודת הנזיקין לפיו נטל ההוכחה יעבור מן התובע לנתבע בתביעה שהוגשה על נזק כאשר מתקיימים שלושה סעיפים מצטברים: (1) לתובע לא היתה ידיעה או לא היתה לו יכולת לדעת מה היו למעשה הנסיבות שגרמו למקרה אשר הביא לידי הנזק. (2) הנזק נגרם על ידי נכס שלנתבע היתה שליטה מלאה עליו. (3) נראה לבית המשפט שאירוע המקרה שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע לא נקט זהירות סבירה מאשר עם המסקנה שהוא נקט זהירות סבירה.
ובלשון פשוטה יותר: כאשר התובע אינו מודע לנסיבות קרות הנזק בנכס שבו יש לנתבע שליטה וכשביהמ"ש סבור שהאירוע שגרם לנזק מתיישב יותר עם המסקנה שהנתבע התרשל מאשר שהוא לא התרשל, יעבור אל הנתבע נטל הראיה שהוא לא התרשל (וזאת כהיפוך לכלל הבסיס לפיו "המוציא מחברו עליו הראיה" המטיל את נטל הראיה על התובע בדרך כלל).