לאחר בחינת הראיות, בית המשפט קבע כי התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה. נמצאו סתירות בעדויות לגבי משך הזמן והמועד בו שופצה החממה ולא הוצגו ראיות מספקות לביצוע העבודות ולאי-השלמתן. יתרה מזאת, לא הוכח שווי העבודה או עלות תיקון הנזק בית המשפט אף זיהה ניסיון לטשטש את סוג העבודה, שכן בעוד שההסכם נסב על שיפוץ חממה קיימת, בכתב התביעה הוצג מצג לפיו מהות העבודה היא הקמת חממה חדשה.

בית המשפט הדגיש את חשיבותה של הצגת ראיות מקיפות ומהימנות בתביעות ביטוח מסוג זה, וקבע כי על המבוטח מוטלת החובה לספק מידע מדויק, עקבי ומלא לחברת הביטוח. הובהר כי ערפול או טשטוש ראיות, הצגת תיעוד חלקי או בלתי מספק, וסתירות בעדויות או בדיווחים, פועלים לחובת התובעת.

בית המשפט קבע, כי לא כך נוהג מבוטח תם-לב שגרסת אמת בפיו על אודות התרחשותו של מקרה ביטוח. היה על התובעת, לכל הפחות, לספק הסבר לראיות המעורפלות שהציגה. בית המשפט הדגיש כי אילו אכן ביצעה התובעת עבודה כלשהי במקרקעין של המזמין, היה ביכולתה להוכיח זאת בקלות באמצעות מסמכים ועדויות הזמינים לה. העובדה שהתובעת לא הציגה תיעוד שנמצא תחת ידה, ושיש לו חשיבות להוכחת ביצוען של עבודות שבגין נזקיהן תבעה תגמולי ביטוח, פועלת לחובתה. זאת במיוחד לאור העובדה שהנתבעת חלקה על עצם ביצוע העבודות, מהותן והיקפן. בית המשפט קבע כי אי-הצגת תיעוד זה מספקת חיזוק דווקא לגרסת הנתבעת ומעוררת תהיות משמעותיות לגבי אמינות טענות התובעת.

בית המשפט הדגיש את חשיבות הוכחת שווי העבודה או עלות תיקון הנזק על ידי המבוטח, שכן אלו מהווים בסיס הכרחי לחישוב תגמולי הביטוח. יתרה מזאת, בית המשפט ציין כי גם אילו הייתה התובעת מצליחה להוכיח את ביצוע העבודות בחממה ואת התרחשות הנזק במהלכן – ולא אלו פני הדברים - עדיין היה עליה לכמת את תביעתה לשם חישוב התגמולים.

בסיכומו של דבר, בית המשפט קבע כי התובעת כשלה בשני מישורים מרכזיים: ראשית, היא לא הצליחה להוכיח כי ביצעה עבודות בחממה עבור המזמין, וכי עבודות אלו, אם בוצעו, לא הושלמו ונמסרו למזמין לפני מועד הסופה. שנית, התובעת לא הצליחה לכמת את תביעתה באופן מהימן, ואף מסרה גרסאות סותרות לגבי שווי הנזק. לאור כשלים מהותיים אלה, בית המשפט דחה את התביעה במלואה.