בהתאם לזאת, ובהינתן העובדה לפיה אירוע נפילת התקרה התרחש בתוך המסעדה, ולכן חב בעליה בחובת זהירות כלפי אורחי המסעדה, ובהינתן העובדה לפיה הקבלן הוא זה שהתקין את התקרה, מספר חודשים לפני אירוע התאונה, ואף הוא חב חובת זהירות כלפי השוהים תחת המוצר שבנה, הרי משלא הוכח על ידי מי מהם מה היא סיבת הנפילה, בית המשפט קבע כי המסעדה והקבלן חבים, יחד ולחוד, בחלקים שווים, באחריות לאירוע התאונה.

באשר להודעה לצד רביעי, ציין בית המשפט כי הביטוח הוא לפי התקופה המוגדרת בפוליסה, והיא מופעלת כאשר מצהיר המבוטח על פרויקט מסוים, ומכסה את הנזק שקורה במסגרת ביצוע העבודות באותו פרויקט. כלומר, שעה שהמבוטח מסיים ומוסר את העבודות למזמין, הוא מעדכן את המבטחת, והביטוח עבור הפרויקט הספציפי מסתיים, אך הפוליסה ממשיכה להיות בתוקף ביחס לפרויקטים פעילים נוספים, ככל שקיימים.

בית המשפט קבע, כי הואיל והאירוע התרחש כחצי שנה לאחר תום תקופת העבודות על פי הפוליסה, וממילא לאחר תום תוקפה, הרי שאין כיסוי ביטוחי לאירוע התאונה שהתרחש. כמו כן, לא היה מדובר בסייג ששולל או מסייג כיסוי ביטוחי, אלא הפוליסה כבר אינה חלה על האירוע, מאחר והסתיימו העבודות בו. בנוסף, הקבלן לא הוכיח כי הפוליסה חלה גם על אירועים לאחר תום תוקף הביטוח.

עוד הוסיף בית המשפט, כי נציגת המבטחת הסבירה שלשם כיסוי נזקים שנגרמים לצדדים שלישיים עקב עבודות לאחר תום הביטוח האמור, יש לרכוש ביטוח שנקרא "חבות המוצר", ביטוח זה הוא "פוליסה בפני עצמה" וגובה ההשתתפות העצמית בו הוא גבוה וכך גם העלות של הפרמיה, ולא הוכח כי הקבלן רכש ביטוח מעין זה.

סוף דבר

בית המשפט קיבל את התביעה ואת ההודעה לצד השלישי וחייב את המסעדה ואת הקבלן לפצות את התובעת (האורחת במסעדה שנפגעה) בסך 38,000 ₪, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד.