בית המשפט קבע, כי התובעים הוכיחו שהתמוטטות רצפת האולם הייתה אירוע תאונתי בלתי צפוי

הדרישה לכך שהנזק המכוסה בפוליסה ייגרם כתוצאה מאירוע תאונתי בלתי צפוי, מבטאת עיקרון יסוד בדיני ביטוח לפיו אין ביטוח של נזק שהינו בגדר הוודאי. הסיכון הוא אחד מארבעת יסודותיו של מקרה הביטוח (לצד יסוד הנזק, יסוד הסיבתיות ויסוד הזמן). עוד קבע בית המשפט, אילו התמוטטות רצפת האולם הייתה נגרמת אך ורק מהשימוש בשיטת ה"פל-קל" בעת הקמת המבנה, כי אז לא היה ניתן לראות בהתמוטטות משום אירוע תאונתי. במצב כזה, אף שההתמוטטות ארעה בנקודת זמן מוגדרת וממוקדת, מאחר שמקורה בשיטת בניה לקויה שקיננה בנכס כל העת מאז הקמתו, לא היה בנמצא אירוע חיצוני ואקראי שגרם לנזק, אלא הסיבה הבלעדית לנזק הייתה פגם הנובע מטבע בריאתו של הבניין, שהיה טבוע בו מאז ומתמיד.

על פי הסכמת הצדדים להליך, התמוטטות הרצפה נבעה מ"צירוף" של שני גורמים. גורם ראשון – הפגם שהיה טבוע במבנה (שיטת ה"פל-קל"); גורם שני – העמסת משקל של פעילות ריקוד המתבצעת על ידי מאות אנשים בקטע מתוחם (רחבת הריקודים) של הרצפה בעלת הפגם הטבוע. בית המשפט קבע, כי מאחר שהתמוטטות הרצפה לא הייתה צפויה בכל עת ובכל מצב, אלא התרחשה רק בנקודת זמן קונקרטית בה נמצאו בין 300 ל-400 אנשים במצב של ריקוד ברחבת הריקודים, המתרכזת באמצע האולם ושטחה (כ-100 מ"ר) עומד על פחות מעשירית שטח כל האולם, אין לומר כי ההתמוטטות הייתה נגרמת בוודאות בשל הבניה הלקויה בשיטת ה"פל-קל", גם אלמלא עומס המשקל שיצרו מאות הרוקדים על מקטע צר וממוקד באולם. עומס המשקל ברחבת הריקודים היווה סיבה-בלעדיה-אין להתמוטטות הרצפה, במובן זה שאלמלא עומס המשקל לא הייתה מתרחשת ההתמוטטות, חרף הקמת הרצפה בשיטת ה"פל-קל" (כפי שאלפי מבנים בישראל שנבנו באותה שיטה נותרו לעמוד על תילם עד היום).

עוד קבע בית המשפט, כי לא רק שקיעת המרצפות התרחשה באופן פתאומי, אלא גם קריסת הרצפה הייתה פתאומית. ממד הפתאומיות, הן של השינויים בריצוף ברחבת הריקודים סמוך לפני האירוע והן של קריסת הרצפה בשעת האירוע, שולל מתוכו הוא קיומו של נזק צפוי וודאי.

גם אילו גרימת האירוע הייתה מתרחשת בתהליך הדרגתי, עדיין לא היה בכך כשלעצמו לשלול מהאירוע את אופיו כאירוע תאונתי בלתי צפוי. מקום בו מתקיים באירוע גם יסוד הפתאומיות, כי אז יש בכך לחזק ולבסס את המסקנה בדבר היותו אירוע תאונתי בלתי צפוי.