משולחנם של ג'ון גבע, הדר - עורכי דין
דין וחשבון נפש - עוד טרם חלפה שנת ה- 70 למדינת ישראל ובשנה זו למעלה מ- 70 הרוגים בתאונות עבודה
עו"ד שלומי הדר – ג'ון גבע, הדר ושות' עורכי דין
אל מול הכותרת שנבחרה לכתבה זו ראינו לנכון לפתוח את הדברים במילותיו של השיר "ארץ ישראל שלי" של דתיה בן דור ולפיו: "ארץ ישראל שלי יפה וגם פורחת, מי בנה ומי נטע, כולנו ביחד!".
מילותיו של שיר זה מהדהדות בראשנו, ביום העצמאות ה- 71 של מדינת ישראל , שעה שטרם יבש הדיו מהדברים הנוקבים הבאים:
"עבודה באתרי בניה כרוכה ביזע, אך אסור שתהא טבולה בדם ודמעות. האחריות למניעת מפגעים ותנאי עבודה קשים רובצת קודם כל לפתחם של המעסיקים. אולם, חובתה של המדינה היא לפקח על האתרים שבהם מתבצעת העבודה ולהתריע על ליקויים כדי להגן על הציבור. חובת ההתראה והאזהרה היא שעמדה במרכז העתירה".
זהו ציטוט מתוך פסק הדין של בג"ץ אשר ניתנה באפריל 2019 מפי השופטת ברק-ארז, בעניין עתירה שהוגשה על ידי ארגון 'קו לעובד' אשר הביא לבית המשפט את קול זעקתם של עובדים אלמונים שנהרגו או נפצעו באתרים מסוכנים.
בפסק הדין נקבעה החובה המוטלת על המדינה לפרסם בזמן אמת מידע – הן לציבור והן לעובדים - אודות התרעות לגבי סיכונים בטיחותיים וסכנות במקומות עבודה.
הגנה על עובדים אל מול הזכות לשם טוב?
בעתירת "קו לעובד" הועלו בין היתר דרישות לפיהן על משרד העבודה לפרסם את צווי הבטיחות המוטלים על אתרי בנייה בגין ליקויי בטיחות, ולעשות זאת בזמן אמת. עוד נדרש כי הפרסום המדובר יכלול פירוט לגבי ליקויים שהתגלו, וכן כי יוצבו שלטים בולטים באתרי בנייה לגבי צווים אשר התריעו על סכנה במקום. לאור האוכלוסייה ההטרוגנית באתרי הבנייה בישראל, נדרש כי הפרסום יהיה תלת-לשוני – בשפות ערבית וסינית לצד עברית.
כידוע, עד הגשתה של העתירה, משרד העבודה נמנע מפרסום צווים אלה. זאת בנימוק לפיו הפרסום עלול לפגוע בשם הטוב של הקבלנים אם יפורסם באופן מיידי, בטרם יחלוף המועד החוקי להגשת ערעור. כעת, בעקבות העתירה שהתקבלה, משרד העבודה הודיע כי פרסום הצווים יהיה מיידי ובזמן אמת, ויכלול את פירוט הליקויים נשוא הטלתם של הצווים.
בכל הנוגע להצבתם של שלטים באתרי בנייה בהם הוטלו הצווים, משרד העבודה הודיע כי הוא מתכוון להפעיל מאמצים לפרסומם והצבתם עם מדבקות בשפות שונות.
והנה לצד הנתון המצמרר בכותרת, מתחילת שנת 2019 נפגעו בתאונות עבודה בענף הבניין 73 עובדים ומתוכם 14 הרוגים.
על פי דו"ח ארגון ה-OECD, ישראל מדורגת לצערנו במקום השלישי בקרב מדינות ה-OECD לגבי מספר ההרוגים בענף הבנייה לכל 100,000 מעסיקים (כאשר רק קפריסין ופורטוגל מקדימות אותנו). כך עולה מדו"ח סיכום הערכת השפעת הרגולציה שפורסם בשנת 2018 על ידי מינהל הבטיחות.
ב"דוח תאונות עבודה בישראל: תמונת מצב 2011-2015" (להלן: "הדוח") אשר נכתב על ידי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים והמוסד לביטוח לאומי, נמצא כי 62% מכלל תאונות העבודה הקטלניות במהלך שנת 2015 אירעו באתרי בנייה, וכי ההסתברות שעובד בענף הבניה ייהרג בתאונת עבודה גבוה פי 5 מהסיכוי שעובד בענף התעשייה ייהרג כתוצאה מתאונת עבודה.
לדברי מינהל הבטיחות והבריאות התעסוקתית במשרד הכלכלה (להלן: "מינהל הבטיחות"), אתר הבנייה הוא סביבת עבודה מורכבת המשתנה ללא הרף, ומאפייני עבודה זו, הכוללים עבודה בגובה, שימוש בכלי הרמה והנפת מטענים בעלי משקל רב מעל העובדים, כמו גם שימוש במכשירים רבי עוצמה ואנרגיה, יוצרים סיכונים. עם זאת, הסיכון העיקרי שבהם הוא נפילה מגובה.
כמו כן, ישנם מאפיינים נוספים המעוררים סיכונים באתרי הבנייה ובהם עובדים הפועלים באתר זמן קצר, ללא ידע מקצועי מספיק ומיומנות נדרשת ואף אינם מכירים את הסיכונים הייחודים.
לכך יש להוסיף את העובדה כי העבודה באתרי בניה היא עבודה פיזית מאומצת בתנאי מזג אוויר משתנים וקשים. לפיכך, ניתן לומר כי מדובר באחד הענפים המסוכנים במשק.
מינהל הבטיחות הוא הרגולטור בתחומי הבטיחות והבריאות בעבודה, ובכלל זה ,יוזם ומגבש חקיקה וכן אוכף ומפקח על תחום זה. כמו כן, לפי מינהל הבטיחות, האחריות באתר הבנייה מוטלת בראש ובראשונה על מבצע הבנייה ועליו למנות מנהל עבודה למימוש הדרישות בחקיקה אשר לבטיחות ובריאות העובד בענף הבנייה.
עוד לפי הדוח, לתאונות העבודה יש גם נטל כלכלי כבד. בשנת 2015 בלבד שולמו מעל 4.5 מיליארד ₪ גמלאות לנפגעי עבודה. להוצאה כבדה זו מתווספים הנזקים העקיפים הגורמים למקומות העבודה הוצאות עקיפות נוספות המוערכים בכ-10 מיליארד ₪ נוספים, וכמובן אין לשכוח להוסיף על כל אלה גם את הצער והכאב של הנפגעים ומשפחותיהם.
ובאשר לנתונים עדכניים יותר, ניתן לראות בסקירה של "דו"ח תאונות עבודה בישראל – חציון ראשון לשנת 2018" אשר נכתב על ידי משרד העבודה הרווחה והשירותים החברתיים. ממנו נובע כי מספר התאונות הקטלניות בענף הבינוי עלו בכ-31% בהשוואה לתקופה המקבילה ב-2017.
עוד מראה הדו"ח, כי רק בין החודשים ינואר-יוני 2018 נהרגו 29 עובדים בתאונות עבודה ומתוכם 17 עובדים בענף הבינוי. כמו כן, כמחצית מהתאונות הקטלניות התרחשו כתוצאה מנפילה מגובה. יתרה מכך, שיעור הנפגעים הכללי בתאונות עבודה ל-100 אלף עובדים מצוי אף הוא בעלייה ביחס לתקופה המקבילה אשתקד.
מנתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ישנן שלוש קבוצות עיקריות של עובדים בענף הבניין: תושבי ישראל, עובדים מהרשות הפלסטינית ועובדים זרים המובאים לישראל.
בקרב עובדי הבניין משתלבות כמה וכמה קבוצות חלשות. הועלה בעבר כי הרצון של עובדים אלה "להתפרנס בכל מחיר" מקשה עליהם לקבל הגנה ולממש את מלוא זכיותיהם ואולם, צצים ארגונים ואף עורכי דין שמלווים עובדים אלה פעמים רבות על בסיס תוצאה ובכך מתחיל או מואץ תהליך שעשוי לגרור את העוסקים בענף לתביעות מרובות בנושא.
נמצא גם במקרים רבים שנבדקו, כי תאונות העבודה ברובן המכריע נובעות מרשלנות שמקורה בחסכון בעלויות זאת בין אם באי מתן אמצעי בטיחות הולמים והכשרה ראויה לעובדים ובין אם בחומרים הנדרשים לבנייה בטוחה.
לפי כל המובא לעיל, ניתן לסכם ולומר, כי מספר הפצועים וההרוגים בתאונות עבודה בענף הבניין מחייב חשבון נפש מעמיק של כל המעורבים בענף, להקפיד הקפדה יתרה על נושא הבטיחות, הסדרת ביטוחים מקיפים למכלול הסיכונים הרבים ואולם, כאמור בפתח הדברים הנוקבים המצוטטים מבית המשפט הגבוה לצדק במדינת ישראל – על המדינה להכיר באחריותה לסוגיה זו ולא להישמע רק לקולות הקוראים להחמיר בענישה ובאכיפה אלא לייצר פתרונות יצירתיים בשיתוף פעולה עם הפועלים בענף (ובכלל זה גם ביצירת מקורות מימון והדרכה נגישים שימנעו מטעמי עלויות חסכון בבטיחות העובדים). ולמען המשך בניית המדינה וצמיחתה.
